בדברים כד6, יש איסור שבא להגביל את הזכות לקחת חפצים בכוח, גם כאשר יש זכות כזאת (למשל - כשהמדינה מגייסת רכוש לצורך הצבא ): לא יחבול רחיים ורכב , כי נפש הוא חובל
.
- החלק הראשון של האיסור הוא ברור:
אסור
לחבול
- לקחת בכוח -רחיים
, שהן אבנים שבהן טוחנים קמח. הנימוק הואכי נפש הוא חובל
- כי כאשר לוקחים לאדם את הכלי שבעזרתו הוא מכין את לחמו, כאילו לוקחים את נפשו. - אך בנוסף לכך אסור לקחת
רכב
; הפירוש המקובל הוא שזוהי אחת מאבני הרחיים (האבן שרוכבת על האבן השניה), אולם ברוב התנ"ך, משמעות המילה "רכב" היא - כמו בימינו - כלי תחבורה (אז, כמובן, כלי התחבורה היו שונים מאשר היום - בדרך-כלל הם היו בעלי-חיים שנהגולרכוב
עליהם, ומכאן באה המילה). לפי זה, התורה מלמדת אותנו, שגם כלי-התחבורה של האדם הוא חיוני עבורו, כמו הכלים שבעזרתם הוא מכין את האוכל: כאשר שוללים מאדם את יכולת הניידות, מגבילים את יכולתו למצוא פרנסה, ולמעשה מגבילים את חירותו.
- החלק הראשון של האיסור הוא ברור:
מקורות[]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-30 12:31:23.
תגובות[]
הקטגוריות נמצאות ב: רחיים ורכב = כלי הכנת אוכל וכלי תחבורה
|
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי)
|
לעמוד זה יש כתובת קצרה: tnk1/tora/dvrim/dm-24-06